לאן הולך הגז הטבעי שישראל מייצאת

מאגרי הגז הטבעי שישראל גילתה בשנות ה-2000 בים התיכון הפכו אותה בתוך פחות מעשור למעצמת אנרגיה אזורית. היום, הגז הישראלי זורם לא רק לתחנות הכוח שלנו, אלא גם מעבר לגבול – למצרים, לירדן, ובעקיפין עד לאירופה. עסקאות הייצוא האלה שנויות במחלוקת ציבורית, ולא בלי סיבה.

מצרים: השכנה שהפכה לצינור

הקשר עם מצרים הוא הגדול ביותר מבחינת נפח. לפי נתוני ויקיפדיה על משק הגז הטבעי בישראל, כ-45 מיליארד מ"ק גז נמכרו עד כה למצרים ולירדן, וקיימים חוזי ייצוא של כ-260 מיליארד מ"ק נוסף עד שנת 2040. את הגז הזה מצרים לא רק צורכת בעצמה – היא מנזלת אותו ומשלחת אותו באוניות לאירופה.

ישראל מספקת למצרים כיום בין 15% ל-20% מתצרוכת הגז שלה, והיבוא מישראל מהווה כ-60% מסך יבוא הגז המצרי. עסקת הדגל: הסכם מכירת גז בשווי 35 מיליארד דולר עד שנת 2040, שיאפשר ייצוא של 130 מיליארד מ"ק ממאגר לוויתן למצרים החל משנת 2026.

ירדן: תלות אנרגטית מוחלטת

הסיפור הירדני שונה בטיבו. הגז הישראלי לא רק מחמם בתים – הוא ממש מדליק את החשמל של הממלכה. כ-70% מצריכת החשמל בירדן תלויים בגז שישראל מייצאת לה. בתחילת 2020 נכנס לשימוש צינור ייצוא שנמתח מרשת ההולכה של חברת נתיבי הגז לישראל באזור עמק יזרעאל אל צפון ירדן, המחובר לצינור הגז הערבי.

אירופה: הדרך הארוכה דרך קהיר

הקשר עם אירופה עקיף יותר, אבל לא פחות משמעותי. הסיכום בין ישראל, מצרים והאיחוד האירופי מדבר על הזרמת גז טבעי מישראל למצרים, שם הוא עובר תהליך הנזלה ולאחר מכן נשלח באמצעות מכליות דרך הים לאירופה.

ומה עם הצרכן הישראלי?

זו השאלה שמעסיקה רבים. מצד אחד, מחירי הגז הטבעי בישראל ירדו בכ-20% מאז מתווה הגז, בזמן שבעולם הם עלו בממוצע ב-57%. כתוצאה מכך, מחירי החשמל בישראל ירדו ב-16% והם נמוכים כיום בכ-50% מהממוצע האירופי.

מצד שני, חוגים במשרד האוצר הזהירו כי הרחבת הייצוא עלולה להוביל בעתיד לעלייה בעלויות האנרגיה לצרכן המקומי. עתודות הגז הטבעי של ישראל מבטיחות לפי התחזיות אספקה למשק המקומי מעבר לשנת 2060, גם לצד הרחבת פעילות הייצוא.

המאזן הסופי

הגז הישראלי הפך למשאב אסטרטגי במובן הכפול של המילה – כלכלי וגיאופוליטי. הייצוא מחזק את יחסי ישראל עם שכנותיה, מייצר הכנסות מדינה שעומדות כיום על כ-6 מיליארד שקל בשנה וצפויות לגדול משמעותית, ומשמש קלף מדיני לא מבוטל. כ-75% מעתודות הגז יישארו לשימוש מקומי, כך לפי הדוח האחרון של איגוד הגז הטבעי.

השאלה הפתוחה היא עד כמה אפשר להמשיך לייצא בלי לפגוע ביכולת לשמור על מחירים נוחים לאזרח הישראלי בטווח הארוך.